כאן הטרידו אותי מינית

מי שהסתובב במרכז העיר ירושלים ביום שני בשבוע שעבר בטח התקשה לפספס אותנו – קבוצה של כ-15 אנשים לבושים שחור עוצרים באמצע הרחוב, ובאמצעות סרט סימון אדום-לבן תוחמים את מה שנראה מרחוק כמו זירת פשע. אלו שלא מחזיקים את הסרט עוברים מתחתיו לתוך זירת הפשע המאולתרת. עוברי אורח מתחילים להתקבץ מסביב בתקווה למופע כלשהו – אבל לובשי השחור שבתוך זירת הפשע רק מסמנים איקסים באיזולירבנד על הרצפה, בזהירות ובשקט של חוקרי מז"פ, וכותבים לידם בגיר את אותו משפט בוריאציות שונות: כאן התרחשה הטרדה מינית. 

jnlj99_b41vBvqglLsncLvEpBtFdqhUWMJkAx-koEo8,uvplAyJOYFBxwqdox04003cEdT8dYyzUdIpJjtH_9XU

צילום: נדב אריאל

המיצג הזה נועד להמחיש בצורה חזותית את המציאות היומיומית של הנשים (וגם חלק מהגברים) בישראל, שבה הטרדות מיניות הן דבר קיים ושכיח. בין אם את בת 15 או בת 40, רוב הסיכויים הם שאת מכירה מקרוב את הסיטואציה – את הולכת ברחוב ומישהו מוצא לנכון להביע את דעתו על הגוף שלך, על הדרך שבה את מתלבשת, או על מה שהוא היה רוצה לעשות לך. וזה בלי להזכיר את את אלה שגם שולחים ידיים. "באיזשהו מקום עשינו לזה נורמליזציה," הסבירה מירי מרמור, ממארגנות המיצג. "כי אם נתחיל להתייחס עכשיו לכל הטרדה אז נהפוך את עצמנו לקורבנות. המסר שניסינו להעביר היה שאסור להפוך את המצב הזה למשהו נורמלי, ושצריך להתייחס אליו כמו שמתייחסים לפשע. הפעולה שבחרנו לעשות הייתה ליצור ביטוי אמנותי למציאות הזאת. האמצעים שבחרנו – לבוש שחור, גיר, איזולירבנד, סרט אדום לבן, היו במטרה לדבר על הנושא בשפה של פשע. כשתחמנו את הזירה אפילו שמעתי אנשים אומרים, תראו, מישהו נרצח פה". 

התגובות של האנשים מסביב היו אחד הדברים היותר מעניינים באירוע הזה. האוכלוסייה המגוונת של ירושלים סיפקה קשת רחבה של תגובות – מהבעת תמיכה בסגנון "כל הכבוד" ועד ל"ראיתי איך בנות מתלבשות כאן, למה בדיוק אתן מצפות?". את התגובה האחרונה זכיתי לשמוע בעצמי מתיירת בריטית, ואחרי התלבטות קצרה אם לנסות להתווכח באנגלית הכושלת שלי עניתי את התשובה המונוטונית שהדריכו אותנו להגיד – "אנחנו רק מסמנים". הסיבה לזה, כמו שהסביר מתן פינקס, גם הוא מהמארגנים – היא שהמטרה לא הייתה לחפש תשובות מאנשים אלא רק לגרום להם להקדיש מחשבה לנושא. "הרעיון היה להעלות את זה למודעות, לתת לעניין משקל ולא לתת לו להיעלם ברעש האינסופי של המציאות היומיומית", הוא אמר. "מלכתחילה אנחנו יוצאים לפעולה בשביל התגובות האלה, אם יש תגובות זה אומר שלא נשארו אדישים. אנשים עצרו בהתחלה בציפייה לפרפורמנס כלשהו, לחוויה – ואז נתקלו במסר שהוא לא נעים. זה קצת דומה להטרדה בעצמה, שבחורה יוצאת להינות מהעיר ואז נתקלת במשהו שהורס את החוויה. בזמן ההכנות, כשגייסנו אנשים לקחת חלק, יצא לי לשמוע סיפורים מזעזעים ולהבין שלמרות שאני רואה את עצמי כתושב ירושלמי שמעורב במה שקורה כאן, גם אני לא תמיד מספיק ערני ושיש לי הרבה מה ללמוד".

-HkFjfw5yD6Z5ccY9mnBB4TOs3pGUDVoS3ea4tKpWZ8,Bw9CfU7aidMZce-bIcHrcfbJdYHTlfT3zORO8Bmc1e8

צילום: נדב אריאל

במהלך המיצג התקדמנו מרחוב בצלאל לכיכר ציון דרך המדרחוב, ופתחנו את הזירה בנקודות מסוימות לאורך המסלול. בנוסף לאינטראקציה הבסיסית עם הקהל – הערות שנזרקו לאוויר מסביב או שאלות שהופנו אלינו – הזדמנו גם כמה מצבים קצת יותר הזויים. באחת העצירות שלנו במדרחוב, למשל, קבוצה של ילדים נכנסו לתוך הזירה דילגו בין סימוני הגיר והפנו שאלות למסמנים . בכיכר ציון מישהי התפרצה עלינו בצעקות בדיוק בנושא הזה. "הייתה את זו שצעקה עלינו שילדים יראו את זה וישאלו את ההורים שלהם, וההורים שלהם יצטרכו להסביר", נזכרה מירי. "בעיני זה דווקא דבר טוב שילדים יעלו את הנושא הזה מול ההורים שלהם. אם איתי היו מדברים על זה לפני אז אולי הייתי מוכנה יותר".

1btmTP41VT2gO028VPIWjEsgFNrdYH_oq1jBuOK6Tzg,F8O5IDp7NHPGk3MwhmE1AagNhtavBrZ7mJB3L-mxHSQ

צילום: נדב אריאל

אני בעצמי יכולה לשלוף לא מעט חוויות פעמים שבהם זרקו לי הערה או חדרו לי למרחב, והחוויה של לתת סימון פיזי מוצק לדבר שמתרחש כל כך מהר – הערה, מבט לא במקום, נגיעה – הייתה ממש חזקה. בשבילי זה היה  קצת כמו לחזור לכל הפעמים האלה בהן לא הייתי בטוחה אם קרה משהו או שאני סתם לוקחת דברים קשה מדי, הוא בסך הכל זרק הערה, ולהגיד בקול חזק ובטוח שזו הייתה הטרדה ושזה לא אמור לקרות. מהדברים של מירי הבנתי שאני לא הייתי היחידה שהפעולה הזאת הייתה לא קלה עבורה. "היה הרבה יותר עמוס רגשית ממה שדימיינתי", היא מודה. "מלא בתגובות רגשיות חזקות של אנשים ברחוב וגם בי זה עורר המון רגש. ברמה האישית היו מקומות שבאמת סימנתי את האיקס ספציפית איפה שהוטרדתי, וזה הרגיש כמו תהליך פסיכולוגי של להשלים עם מה שקרה ולתת לזה שם. אני חושבת שזו באמת פעולה ממש חזקה, אפילו ברמה של להשמיע קול – כולנו צעירים ירושלמים שחיים בתך זה, גם אם לא תמיד מודעים, ועצם הסימון היה עוצמתי בעיני".

sPuS6WWMFs0lNAGl-2-GMKzfjFoAISbWKtlyITJhnCM,IeRDzA3U1AK9FKNbHbnLTPtRzKcCLiVHi30PzplKYGw

צילום: נדב אריאל

המיצג הוא "פיגוע תרבות" – פעולה מתוך TAZ, מודל בו אמנים ואנשי קהילה עוסקים במתחים חברתיים בסביבתם. TAZ שייך לקולקטיב האמנים "המבול". "השימוש במושג פיגוע בא להפחית קצת מהצל שהמילה הזאת משאירה בנו ולא להשאיר את זה כטאבו שמשאיר צלקת בנשמה של כולנו", הסביר פינקס. "זה להגדיר את הפעולות שלנו בצמד מילים – אקט שגורם לך לא להבין מה קורה בצורה מפתיעה אבל נועד להיות חלק מהתרבות, ולשפר אותה". 

TAZ שואפים להתחבר אל הקהילה ומזמינים את הירושלמים להצטרף למען שיפור העיר וחיים שהם קצת מחוץ לקופסה. אם בא לכם להיות חלק מזה, הנה המייל שלהם – taztheworld2013@gmail.com. מכוון בעיקר לירושלמים אבל לא רק, כי השאיפה היא להעתיק את המודל גם לערים אחרות. 

14 מחשבות על “כאן הטרידו אותי מינית

  1. תודה על הדבר הנהדר שעשיתן. חזק, עצוב ורחב היקף יותר ממה שהציבור מאמין (לא אגזים אם אומר: מגיפה של ממש). אני עזבתי את ירושלים בגלל ההטרדות מתוך תקווה קלושה שאולי "משנה מקום משנה מזל". בפעם הבאה אולי תפרסמו בפורומים הפמיניסטיים בפייסבוק ("פמיניסטית בלי חוש הומור" "אחת מתוך אחת" וכד'). יותר מאשמח לקחת חלק בפעילות ואולי אפילו לעזור לה להגיע לנראות תקשורתית.

    • תכננתי לפרסם בפורומים פמיניסטיים אבל מסתבר שהקדימו אותי… ראיתי עכשיו שהפוסט הגיע ל"אני פמיניסטית וגם אין לי חוש הומור" וכבר יש התארגנות להוציא את הפעולה גם מחוץ לירושלים בקבוצה הזאת: https://www.facebook.com/groups/347023408763652/
      אני לא ממקימי TAZ אבל אני בטוחה שהם ישמחו לכל עזרה, אז את תמיד מוזמנת לפנות אליהם במייל שבסוף הפוסט.
      עצוב לי לשמוע שעזבת את ירושלים ההטרדות. במקום שבו את גרה עכשיו המצב שונה?

      • תודה על הקישור. עברתי למרכז ובמקום שבו אני גרה ההטרדות פחתו דרמטית.

  2. תודה על העשייה הזו.
    יש לי רעיון לאתר באינטרנט עם אפליקציה מסוימת שבו כל אחת ואחד יוכלו לסמן את המקום המדויק שהוטרדו בו, עד לרזולוציה של נקודה ספציפית או כתובת ברחוב. משהו כמו גוגל-מפס עם אפשרות להוספת איקס.
    וכך מפת המדינה תלך ותתמלא באיקסים.
    מה דעתכם?

    • אני חושבת שזה רעיון מעניין, ברמה שזה ירחיב את מה שעשינו מעבר לגבולות של המיקום הספציפי. השאלה היא האם זה יתפוס, אבל אם כן זה באמת יכול לעזור בהגברת המודעות.
      תודה על התגובה 🙂

  3. אני לא בעד הטרדות מיניות.
    זה נשמע קצת מוזר לפתוח תגובה אוהדת ככה, אבל אני חייב להקדים ולומר זאת כי יכול להיות שמה שאני אכתוב יסתור זאת בדרך כזאת או אחרת, אז רק כדי להדגיש:
    אני לא בעד הטרדות מיניות.
    לא שמישהו אמור להיות בעדן, אבל אני רק אומר מראש.
    ולמה כל ההקדמה הארוכה והמעט מוזרה (טוב מאוד מוזרה, אני מודה), כי אני חייב לשאול שאלה שאולי תוציא אותי קצת רע.
    כל העניין הזה של הטרדה מינית, לא קצת יצא מפרופורציה? ולפני שאני מסולק בבושת פנים מהבלוג בטענה שאני ניבתן שוביניסט שלא מבין דבר אני רוצה שתקראי את השורה הראשונה שכתבתי ואז תחזרי לפה. אני לא חושב שאונס, נגיעות, מילים גסות, הם דברים נחוצים, הם לא, זה הטרדה לכל דבר ועניין, אבל להגיד משהו פשוט ברחוב, לא יודע, לא נראה לי, אם אומרים לך מתוקה רוצה למצוץ לי באמצע הרחוב זה הטרדה לכל דבר, אם שואלים אותך יש לך סיגריה מתוקה, לא יודע, זה לא נראה לי כמו הטרדה, גם אני אישית לא אוהב שאנשים קוראים לי מותק, מוסיפים צ'יק לשם שלי, מתייחסים אליי בזלזול, בטח שלא זרים ברחוב שלא אני פניתי אליהם אלא הם אליי, אבל אני לא חושב שזה תמיד הטרדה, בהרבה מקרים האנשים שעושים זאת מנסים, ואולי (כנראה) אני נאיבי, להיות נחמדים, וגם אם לא, לא שווה להתעלם במקום לסמן איקס, הוא קרא לך מותק, העיר הערה על החיוך העצוב שלך, למה לא להתעלם, האם ההתעלמות באמת הופכת למשא כבד מנשוא שצריך לפרוק.
    ושלא תביני לרגע שאני חושב שמה שעשיתן היה לא בסדר, הוא היה נהדר, דברים כאלה צריכים להיעשות, צריכים להעלות למודעות, וזאת דרך מקורית, מעניינת ומיוחדת, אם מישהו היה מצלם את זה ומוסיף לזה עריכה סוראליסטית היה אפשר לעשות מזה וידאו-ארט, אבל אני שואל מתי מבחינתך, מבחינתכן, זה הטרדה, מתי זה לא, זה מרגיש כאילו אי אפשר להגיד כבר שום דבר, ושוב להדגיש, אני לא מתכוון לנגיעות (מכוונות או לא) לא למילים בוטות במכוון, אלא לדברים פשוטים, מציקים אמנם, אבל פשוטים, אם הייתי מבקש אש זה בסדר אבל להוסיף חמודה זה כבר הטרדה? אם אני שורק לך ברחוב (מנהג מוזר ודי מגונה, ואני עצמי לא יודע לשרוק, אבל בכל זאת) זה הטרדה? איפה הגבול? איך אדע שחציתי אותו? האם יש מורה נבוכים לכל זה או שזה הכל מתבסס על ניסוי וטעייה? ואולי, רק אולי, במקרים האלה יש בכן נשים שבוחרות להיפגע במכוון?

    ורק בגלל שזה גרם לי להיזכר במשהו שקראתי, וסתם להראות לך שאתן לא לבד:
    http://www.haaretz.co.il/news/world/america/.premium-1.2096362

    ושתי שאלות לסיום:
    כמה בהערכה גסה, ההערות היו לחיוב ולשלילה? (אני חושב שזה נוטה לשלילה, אבל די באמצע, אני אשמח לדעת)
    אם הייתן עושות את זה בתל אביב, איך את חושבת היו התגובות?

  4. אני לא בעד הטרדות מיניות.
    זה נשמע קצת מוזר לפתוח תגובה אוהדת ככה, אבל אני חייב להקדים ולומר זאת כי יכול להיות שמה שאני אכתוב יסתור זאת בדרך כזאת או אחרת, אז רק כדי להדגיש:
    אני לא בעד הטרדות מיניות.
    לא שמישהו אמור להיות בעדן, אבל אני רק אומר מראש.
    ולמה כל ההקדמה הארוכה והמעט מוזרה (טוב מאוד מוזרה, אני מודה), כי אני חייב לשאול שאלה שאולי תוציא אותי קצת רע.
    כל העניין הזה של הטרדה מינית, לא קצת יצא מפרופורציה? ולפני שאני מסולק בבושת פנים מהבלוג בטענה שאני ניבתן שוביניסט שלא מבין דבר אני רוצה שתקראי את השורה הראשונה שכתבתי ואז תחזרי לפה. אני לא חושב שאונס, נגיעות, מילים גסות, הם דברים נחוצים, הם לא, זה הטרדה לכל דבר ועניין, אבל להגיד משהו פשוט ברחוב, לא יודע, לא נראה לי, אם אומרים לך מתוקה רוצה למצוץ לי באמצע הרחוב זה הטרדה לכל דבר, אם שואלים אותך יש לך סיגריה מתוקה, לא יודע, זה לא נראה לי כמו הטרדה, גם אני אישית לא אוהב שאנשים קוראים לי מותק, מוסיפים צ'יק לשם שלי, מתייחסים אליי בזלזול, בטח שלא זרים ברחוב שלא אני פניתי אליהם אלא הם אליי, אבל אני לא חושב שזה תמיד הטרדה, בהרבה מקרים האנשים שעושים זאת מנסים, ואולי (כנראה) אני נאיבי, להיות נחמדים, וגם אם לא, לא שווה להתעלם במקום לסמן איקס, הוא קרא לך מותק, העיר הערה על החיוך העצוב שלך, למה לא להתעלם, האם ההתעלמות באמת הופכת למשא כבד מנשוא שצריך לפרוק.
    ושלא תביני לרגע שאני חושב שמה שעשיתן היה לא בסדר, הוא היה נהדר, דברים כאלה צריכים להיעשות, צריכים להעלות למודעות, וזאת דרך מקורית, מעניינת ומיוחדת, אם מישהו היה מצלם את זה ומוסיף לזה עריכה סוראליסטית היה אפשר לעשות מזה וידאו-ארט, אבל אני שואל מתי מבחינתך, מבחינתכן, זה הטרדה, מתי זה לא, זה מרגיש כאילו אי אפשר להגיד כבר שום דבר, ושוב להדגיש, אני לא מתכוון לנגיעות (מכוונות או לא) לא למילים בוטות במכוון, אלא לדברים פשוטים, מציקים אמנם, אבל פשוטים, אם הייתי מבקש אש זה בסדר אבל להוסיף חמודה זה כבר הטרדה? אם אני שורק לך ברחוב (מנהג מוזר ודי מגונה, ואני עצמי לא יודע לשרוק, אבל בכל זאת) זה הטרדה? איפה הגבול? איך אדע שחציתי אותו? האם יש מורה נבוכים לכל זה או שזה הכל מתבסס על ניסוי וטעייה? ואולי, רק אולי, במקרים האלה יש בכן נשים שבוחרות להיפגע במכוון?

    ורק בגלל שזה גרם לי להיזכר במשהו שקראתי, וסתם להראות לך שאתן לא לבד:
    http://www.haaretz.co.il/news/world/america/.premium-1.2096362

    ושתי שאלות לסיום:
    כמה בהערכה גסה, ההערות היו לחיוב ולשלילה? (אני חושב שזה נוטה לשלילה, אבל די באמצע, אני אשמח לדעת)
    אם הייתן עושות את זה בתל אביב, איך את חושבת היו התגובות?

    • היי, תודה על התגובה.
      אני מבינה שעם העלאת המודעות לעניין של הטרדה מינית זה גם מעלה לא מעט שאלות של איפה עובר הגבול. אני לא יכולה לענות לך איפה הוא עובר, בגלל שזה עניין מאוד אישי – מה שאני תופסת כהטרדה הוא לאו דווקא מה שאחרות תופסות כהטרדה. בכל אופן, אתה בעצמך אמרת שאתה לא אוהב שאנשים מתייחסים אליך בהקטנה ובזלזול. תנסה לדמיין את עצמך במקום שלנו כנשים – זה כמעט בלתי אפשרי למצוא מקום שבו אין אף גבר שמרשה לעצמו להתייחס אליך ככה, רק בגלל שאת אישה. "חמודה", "מותק", "מאמי", ואפילו ה"למה את עצובה? תחייכי!" שהוזכר בכתבה, הם ביטויים פטרוניים ומקטינים, ואותי אישית זה מעצבן שאומרים לי אותם. גם אם זה לא נאמר בקונטקסט מיני. אני לא מאמי, לא חמודה ולא מותק. אני לא ילדה קטנה ואין שום סיבה שאנשים שפונים אלי ברחוב ישתמשו בביטויים שמקטינים אותי ושהם לא היו משתמשים בהם בשיחה עם גבר.
      האם זו הטרדה להשתמש בהם? תלוי מי משתמש בהם וכלפי מי הם מופנים. כשבחור בגילי קורא לי מותק זה סתם יעצבן אותי. כשזה גבר שיכול להיות אבא שלי, יכול להיות שאני ארגיש מוטרדת. ואם אני מרגישה מוטרדת – אז כן, זו הטרדה. בשביל להבין איפה הגבול לא צריך להיות גאון גדול, אלא פשוט להבין שאמנם אתה פונה לאישה, אבל היא קודם כל בנאדם שלא שונה ממך בהרבה מעבר למערכת הרבייה. אם אתה לא אוהב שאומרים לך חמוד, וקשה לי לחשוב על גבר שאוהב שקוראים לו חמוד, לא משנה ממי זה מגיע – אז אל תקרא לי חמודה. אל תגיד לי לחייך אלא אם כן באמת אכפת לך למה אני לא מחייכת, וגם אז, כנראה שזה פשוט לא עניינך. אל תצא מנקודת הנחה שאם עליתי על עקבים ולבשתי מיני אני מצפה לתגובה או אישור ממך או מהמין הגברי בכללי.
      חוץ מזה, עזוב שנייה את מה שלגיטימי או לא לגיטימי להגיד. למה בכלל גברים מרגישים צורך להעיר על לבוש, לשרוק, לקרוא לנשים בשמות מקטינים? אולי זה בגלל שגוף של אישה לא נתפס כמשהו ששייך לה בלבד? יכול להיות ש"חמודה" זו דרך להראות לאישה את מקומה ביחס לגבר? זה אולי נשמע כאילו אני מתקיפה אבל אני באמת אשמח אם תוכל לתת לי תשובה הגיונית לעניין הזה.
      בעניין ההתעלמות – כשסימנו איקסים אני חושבת שרובנו חשבנו על מקרים קצת יותר מטרידים מגבר שקרא לך מותק. הטרדה מינית זה מושג רחב, וסימנו איקסים בשביל להעלות מודעות גם לעובדה שזה לא נעים להקרא מותק, אבל בעיקר למשפטים בוטים יותר, לחדירה למרחב האישי ולנגיעות.
      אין דבר כזה, "בוחרת להיפגע". אם אמרת משהו חסר טאקט בלי כוונה והאדם שמולך נפגע, אתה אולי לא בחרת לפגוע אבל גם הוא לא בחר להיפגע. פגיעה זה לא משהו שבוחרים להרגיש אלא פשוט מרגישים אותו. אין מורה נבוכים לעניין אבל זה גם לא בדיוק ניסוי וטעייה. אני יוצאת מנקודת הנחה שכשמתייחסים לאישה בכבוד, כמו שהיית רוצה שיתייחסו אליך, אז אין סיבה שהיא תיפגע.

      קשה לי לתת ההערכה לתגובות כי הכל היה מאוד מעורבב. אני זוכרת יחסית הרבה תגובות שליליות אבל היו גם כאלה שסיפרו בעיקר על תגובות חיוביות. אני לא יודעת אם התגובות היו שונות בתל אביב. אולי קצת, כי מדובר בעיר הרבה יותר ליברלית, אבל גם שם הנושא לא ברור להרבה אנשים. אגב, הבנתי שמתארגן מיצג דומה בתל אביב, אז תוכל לראות בעצמך…

  5. היי גם לך, ובגלל ההכרות ותחושת הפתיחות המתלווה אליה אני חייב לפתוח בווידוי קטן: אני לא ניבתן באמת, אני בן.

    וככזה אנשים עוצרים אותי ברחוב וקוראים לי אחי, או גבר, או צדיק אם האנשים האלה שעוצרים אותי הם דוסים שחושבים שמה שאני רוצה לעשות בקניון זה להניח תפילין או לעבור שיעור דת קצר. אבל אני לא אחי, ולא גבר, ולא צדיק.
    נכון, כביכול אין באף אחד מהביטויים האלה הקטנה אבל יש בהם שיוך והכללה שלא תמיד נעימים לי, שאני לא מרגיש איתם בנוח, שמישהו שואל אותי, אחי מה השעה אני לא תמיד רוצה לענות לו, אבל אני עונה, כי ככה אנשים מדברים.
    אז אולי פעם הבאה שגבר יעצור אותך ברחוב ויבקש ממך אש חמודה, תתעצבני בלב אבל לא תפגעי.
    כי מה לעשות, בוחרים להיפגע. כי ככה הוא מדבר ושום דבר שתעשי לא ישנה את צורת הדיבור שלו, שהוא אולי רואה כמנומסת או לכל הפחות לא פוגענית ואני מאמין שלא צריך לעשות מכל מילה סרט, גם אם זה לא נעים לך.
    אני מבין שזה אחרת כשזה יוצא מהפה של גבר מבוגר, בן ארבעים או חמישים, אני יכול להבין את ההטרדה שבעניין למרות שגם במקרה הזה אני חושב שעדיין יש משהו בכך שבוחרים להיפגע.

    אני לא יכול להגיד למה גברים אומרים את מה שהם אומרים על בחורות, כי אני לרוב לא עושה את זה, אני לא מנסה להעיד על עצמי כאציל נפש או משהו כזה אני פשוט לא מאלה שמעירים למישהי על התחת שלה בגלל שהיא בחרה ללכת עם ג'ינס צמוד, אולי כי אני ביישן וכי צריך חוצפה שלא תמיד יש לי לדבר ככה, למרות שבסיטואציות מסוימות אני יכול להיות מאוד פוגעני ומעליב כלפי נשים בלי כוונה ובלי לשים לב אני לא אחד מאלה. אבל אני מכיר אותם, כי חלקם חברים שלי ואת חלקם אני לא סובל ואני יכול להגיד עליהם שני דברים:

    הם עושים את זה כי זאת דרך לגיטמית להתחיל עם בנות.

    זאת דרך לגטימית להתחיל עם בנות כי על כל אחת שלא אוהבת ששורקים לה ברחוב יש אחת שכן אוהבת את זה, או שתיים או יחס הפוך לכך, או יחס כלשהו, אבל זה מצליח להם. ואתה לא מחליף שיטה מנצחת.

    וכן, הם עושים את זה כי במידה מסוימת הגוף של אישה הוא לא רק שלה, למה? כי ככה לימדו אותנו, כי זה מה שאנחנו תופסים מבחינה תרבותית, וכל בחורה היא פוטנציאל, ואת יודעת בדיוק למה, ראיית עולם צרה? מאוד, לפחות הם לא ניבתנים, כל מה שמעניין אותנו זה להשתזף ולאכול. בעצם זה גם רוב מה שמעניין אותם.
    אין גברים שהם לא כאלה? יש, הרבה? כן, שקטים יותר? בעיקר, כי הם לא שורקים ולא מעירים לך ברחוב אז את לא תמיד שמה לב אליהם, ולפעמים, גם אם הם כאלה, אחרי שוט או שתיים, אחרי ליטר בירה, הם מתבהמים, כי גם הם חושבים כמו גבר. וזה לא אומר שום דבר טוב.

    ו"חמודה"? ככל שחשבתי על זה יותר הגעתי למסקנה שאני מסכים איתך, זה הקטנה, זאת הדרך הפשוטה ביותר להנציח את המעמד הנחות של נשים, גם אם זה לא תמיד נעשה בכוונה. וכמובן אני מדבר על מצב שזה יוצא מפיו של מישהו לא בן גילך אבל לא מבוגר יותר מדי, כי כשסבא קורא לך חמודה זה כי הוא סבא וגם לי הוא קוראם חמוד, ואם אני אקרא לך חמודה בבר זה סתם כי אני מנסה להתחיל איתך ואני מקווה שתכעסי עליי בלב אבל לא תשפכי עליי את המשקה ופשוט תגידי לי שאת לא מעוניינת ובטח שלא תרגישי מוטרדת.

    • סליחה שלקח לי הרבה זמן לאשר את התגובה.
      אני די בטוחה שעניתי לך על כל הטענות בתגובה הקודמת, אבל אני בכל זאת אדגיש נקודה אחת, בנוגע לבחירה להיעלב – מאחר ועלבון זה רגש אני לא חושבת שזה נתון לבחירה אם להרגיש אותו או לא, בדיוק כמו שאי אפשר לבחור אם יכאב לך כשדוקרים אותך עם מחט. הבחירה היא האם לחשוק שיניים ולספוג את זה או להגיב. יש דבר כזה, "תגובה מוגזמת", אבל רק מי שמגיב יכול להגיד אם זה היה מוגזם או לא, כי רק הוא יודע כמה הוא נפגע. יש אנשים רגישים יותר ואנשים רגישים פחות, ובשביל שלכולנו יהיה נעים יותר אולי כדאי פשוט לדאוג לא לעשות דברים שיכולים להתפרש בצורה פוגענית, במקום להאשים אחרים בכך שהם נעלבים.
      בנוגע לשאר הדברים שהזכרת – כבר הסברתי את העמדה שלי לגביהם בתגובה הקודמת, אז אתה מוזמן לקרוא אותה שוב או שאנחנו יכולים פשוט להסכים שלא להסכים.

      • רגע מה, אבל כבר הגבתי, אני די בטוח, וזה היה באיזה 4 בבוקר והייתי קצת מחוק אבל לא עד כדי כך. אבל היא נמחקה, נעלמה, כאילו מעולם לא היה לה זכר, טעות אנוש? דיקטטורה אינטרנטית? ומילא אם זאת הייתה תגובה נוסח "פמניצאיות ממרומרות תגלחו את הבית שחי, אתן וכל הסמולנים הורסים את המדינה" אבל זה לא היה זה, יכול להיות שהתגובה לא הייתה לרוחך אבל מכאן ועד להפעיל את הכוח שלך, זה טיפה עריצות ואף אחד לא אוהב עריצים חוץ מבני משפחתו אלא אם כן הוא גם לא בקטע של נפוטיזם.

        ורק למקרה שזה כן טעות אנוש אני מתנצל מראש על הטון המתלהם, הקונטציות השליליות וכינויי הגנאי, אבל מה לעשות, לרוב אין טעויות.

        ואני כותב את התגובה שלי שוב, בניסיון לחזור על אותן בדיחות דלוחות ולהעלות את אותן נק' שכנראה קראת ומצאת לנכון למחוק בידיעה שזה מיועד לעינייך בלבד (היי, אזכור מאולץ לג'יימס בונד) אבל לא אכפתי לי כי להביע דיעה עדיין לא עולה כסף וזמן יש לי בשפע.

        אז, here we go again

        אני דווקא די הסכמתי עם כל מה שאמרת, חזקתי במידה מסוימת, יכול להיות שלא הבהרתי את עצמי מספיק אבל זאת הייתה הכוונה פרט ל (ועכשיו תורי לחדד את העפרון למרות שאני כותב עם האצבעות) לבחור להיעלב ולהיפגע.

        בוחרים להיפגע כי להיפגע זה (לדעתי) לא רגש, זה גורר רגשות, משפיע עליהן ומעורר אותם אבל רגש ממש, אני לא מסכים עם זה.
        ולכן בוחרים להיפגע, בכלל לדעתי הפגיעה ממילים בתחום האפור (חמודה, אחי, מותק, אפילו כוסית שהיא מילה מגעילה והיה טוב אם הייתה נכחדת, אבל עדיין תחום אפור) היא בתפיסה שונה של המילה על ידי מי שאמר לעומת מי שזה נאמר עליו. ולכן כאנשים תרבותיים שיודעים איזה מילים מעצבנות אותנו יכולים לנקוט עמדה מודעת ולהתעלם מהן, כי למה לי להיפגע מהזר ברחוב כשאני יכול פשוט להמשיך ללכת ואני יחזור על עצמי עוד פעם כי הבטחתי לנסות לשחזר את הבדיחות הלא מצחיקות שלי מהתגןבה הקודמת אז המסר הוא לא להיות עשר אלא שאני מחליט מה יפגע בי.

        ואם את בכל זאת לא מסכימה אז נסכים שלא וכל זה…

        ורק במידה שזאת באמת הייתה טעות אנוש אני מתנצל שוב ויבין כל עריכה מצדך, בעצם אני יבין אותה בכל מצב כי בפרסום תגובה בממלכה האינטרנטית שלך אני נכנע לחוקייך.
        ואם את רוצה להגיד משהו לא על גבי הבלוג הזה אז את מוזמנת, asa.a.braun@gmail.com בשירות הוד מלכתה (היי, עוד אזכור מאולץ לג'יימס בונד)

      • אם לומר לך את האמת, התגובות שלך פשוט פרחו לי מהזיכרון. שלחת אותן בשבת בבוקר, שבת בבוקר זה לא הזמן שאני במחשב, אז קראתי אותן מהפלאפון ושחכתי לאשר. אל תיקח קשה.
        אני לא מסכימה איתך שבוחרים להפגע. לדעתך זה לא רגש, לדעתי זה כן. מכיר את התחושה הלא נעימה הזאת אחרי שמישהו אמר לך משהו מגעיל? זה עלבון, וזה רגש, כי אין דרך אחרת להגדיר את זה. כאנשים תרבותיים אני בעד שפשוט לא נעליב אנשים אחרים, נבין מה יכול להיות מעליב במילים מסוימות ונבחר לא להשתמש בהן. אני לא מתחילה לצרוח ברחוב על כל בחור שקורא לי חמודה וסביר להניח שאתעלם. הפוסט שממנו התחיל השרשור הזה גם הוא לא דיבר, ברובו, על מקרים כאלה. המחשבה הייתה שאם אנחנו כבר מדברים על הטרדה נדבר על כל סוגי ההטרדה ולא רק מה שאתה ושאר הגברים בעולם יסכימו עליו שהוא הטרדה. אנחנו המוטרדות, ולכן אנחנו נחליט מה מטריד אותנו – הבחירה שלך היא אם להמנע מלעשות את זה או לעשות את זה בכל זאת ולקבל את זה שיעלבו ממך. מה שאתה עושה עכשיו נקרא הסגברה, ואני לא אוהבת את המילה הזאת אבל זה מה שזה. אתה גבר, ולא משנה כמה פעמים קראו לך אחי וזה לא היה נעים לך לעולם לא תבין איך זה ללכת ברחוב שליד הבית שלך ולהרגיש שאתה בסביבה עוינת. איך זה שכל אחד מרשה לעצמו לזרוק הערות בנוגע לגוף שלך, כאילו שאת קיימת רק עבורו. בגלל כל המטרידים שמסתובבים בחוץ אני והרבה נשים אחרות כבר לא מתייחסות ל"היי יפהיפיה" כאל מחמאה אלא כאל פתת להטרדה. מה לעשות, כל הגברים ששלחו ידיים אחרי זה, שהציקו למרות שהבהרנו שאנחנו לא מעוניינות, הרסו לכל הגברים שבסך הכל מנסים להחמיא. אל תחמיאו. הבטחון העצמי שלנו לא יקרוס ואנחנו נחיה טוב גם בלי לדעת מה אתם חושבים על איך שאנחנו נראות. אין שום הכרח בהערות האלה, אז במקום להגיד לנו לא להפגע פשוט אל תעירו אותן.
        אתה יכול לענות לזה אבל קח בחשבון שאני את שלי אמרתי ונמאס לי לנסות להסביר את אותם הדברים שוב ושוב.

  6. פעילות נפלאה.
    בתי היתה סטודנטית בירושלים וגרה במרכז העיר, ועברה ניסיון אונס ושוד בכניסה לבניין שלה, כשבסביבה היו אנשים בדרך לתפילה ובבניין היו אנשים ערים. נקצר את הסיפור – תלונה הוגשה, המשטרה נרדמה, המרכז לסיוע דיבר גבוהה גבוהה ולא סייע… אז כל זה בא לומר – תבורכו מאד. אין מספיק מודעות, לא מבינים שזה קורה לכולם, כאן במרכז העיר, ויש זלזול עצום מכל הצדדים (פרט למוסד הלימוד שלה שבאמת היה מצויין). והלוואי שפעילות דומה תתרחש גם במקומות אחרים.

    • תודה על התגובה :]
      מצטערת לשמוע על מה שקרה לבת שלך. המשטרה באמת לא מאוד יעילה במקרים כאלה וגם אם נפתח תיק הרבה פעמים הוא נסגר מחוסר עניין לציבור. זו תופעה שצריך לטפל בה מהיסוד, ברמת החקיקה, הגברת האכיפה והחינוך. מה שאנחנו עשינו זה רק ניסיון קטן להעלות מודעות ציבורית לנושא. בזמן שבו הפוסט פורסם שמעתי על התארגנות לעשות משהו דומה גם בתל אביב, אבל אני לא יודעת אם זה קרה בסוף.

להשאיר תגובה

הזינו את פרטיכם בטופס, או לחצו על אחד מהאייקונים כדי להשתמש בחשבון קיים:

הלוגו של WordPress.com

אתה מגיב באמצעות חשבון WordPress.com שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת גוגל

אתה מגיב באמצעות חשבון Google שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Twitter

אתה מגיב באמצעות חשבון Twitter שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

תמונת Facebook

אתה מגיב באמצעות חשבון Facebook שלך. לצאת מהמערכת /  לשנות )

מתחבר ל-%s